קוואנטום של נחמה

הפרק ה-22 בסדרת הסרטים הארוכה והמפורסמת ביותר בעולם, ג'יימס בונד, מלווה את מעלליו של הסוכן 007 בשירותה של הוד מעלתה. העלילה, שהיא ללא ספק הטריוויאלית והמנומנמת ביותר מכל סדרת הסרטים, מספרת על ניסיונו של אדם העומד בראש ארגון סביבתי (מתייה אלמריק המדהים) לרכוש אדמה בבוליביה על מנת לשלוט באספקת המים באזור, ובכך לעזור לגנרל מושחת לזכות בשלטון.

ראשית, חשוב לציין כי כמעט בלתי אפשרי לעקוב אחרי הסרט מבלי שהעלילה של "קזינו רויאל" תהדהד בראשכם, דבר שאינו אופייני לסרטים מהסדרה של בונד. מלבד זה, הסרט בכללותו הוא לא "בונדי" מספיק. אם התעלמנו מהעובדה שמכונית ה-"אסטון מרטין" המפורסמת נהרסת לחלוטין בסצינת הפתיחה ולא שבה להיראות על המסך בכלל, ומהעובדה שלכל אורך הסרט לא נשמע המשפט "בונד, ג'יימס בונד" ולו פעם אחת, הרי לא נוכל להתעלם מכך שהפעם, לא זוכה נערת בונד ליהנות מהביצועים של הסוכן הבריטי המסוקס בחדר המיטות. ההתנערות של יוצרי הסרט מהמסורת ה"בונדית" עשתה בדיוק את ההיפך מהמבוקש, והפכה את הסרט ללא יותר מסרט אקשן בינוני מינוס.

הדבר הטוב ביותר בסרט הוא החיזוק למה שהרגשתי עוד ב"קזינו רויאל"- הבחירה של דניאל קרייג לגלם את התפקיד של בונד הינה מוצלחת מאוד, בעיקר בגלל החספוס הבריטי שהיה חסר מאוד בשנים האחרונות, ובגלל שהוא מאוד דומה באיכויותיו לשון קונרי, ג'יימס בונד המקורי.

המארז כולל שני דיסקים. אחד מכיל את הסרט והקליפ של שיר הנושא מהסרט שמבצעים אלישיה קיז וג'ק וויט- "דרך אחרת למות". השיר ההזוי רק הוסיף לאכזבה בחוויות הצפייה, ולא התאים כלל לסרט, או לסרטים אחרים שקדמו לו. הדיסק השני מכיל וריאציות שונות של מאחורי הקלעים. הקטע של אולגה קורילנקו ומרדף הסירה היה נחמד ונעים לצפייה, רק כי אי אפשר שלא להתפעל מיופייה של נערת הבונד והכימיה הטובה שלה עם דניאל קרייג.

באחת הסצנות נראה בונד לוגם מבקבוק בירה אמריקאית, לא פחות ולא יותר. אולי בסרט הבא נראה אותו מתענג על בקבוק סנאפל מרענן ומתהדר בחולצה של אולד נייבי. אז לא רק שלא להזמין פיצה, לא לחשוב בכלל על מרטיני, מעורבב או מנוער, כי מה זה באמת משנה.