בית השפנפנות

טוב עשתה אנה פאריס, שחקנית חביבה אך בינונית למדי, שרכבה על הצלחתו של המותג הידוע לשמצה "פלייבוי" - איך לא עשו את זה קודם?

שלי דארלינגטון (פאריס) היא שפנפנת פלייבוי שנזרקת מאחוזתו המפורסמת של האל הכל יכול, יו הפנר, אחרי תשע שנות שירות. חסרת בית או מושג, מוצאת את עצמה שלי בבית אחווה נחות של סטודנטיות כעורות, שזקוקות נואשות לנרשמות חדשות כדי לא לאבד את הרישיון על הבית שלהן. מפה לשם כולן הופכות לשפנפנות פלייבוי סקסיות ומגלות את החמוקיים שלהן מחדש, כמו גם את היופי הפנימי, איך לא. קונספט גאוני עם ביצוע סביר ומשעשע לפרקים.

באופן מפתיע, התוספות לעתים מצחיקות יותר מהסרט עצמו. סצנות מאחורי הקלעים מספקות רגעים משעשעים כמו התחבטויות העירום של אנה פאריס, הופעות אורח של כוכבים כמו שאקיל אוניל ואחוות הנשים המצחיקה שנוצרה במהלך הסרט. אפילו הקליפ של קתרין מקפי הוא אטרקציה נעימה, שחושפת מעט יותר מכישרון השירה של פליטת "אמריקן איידול".

חלילה וחס פיצה! בנות - פתית עם קוטג' חצי אחוז ומלפפון מקולף. אחרי שתראו את אנה פאריס בתלבושת קבועה שכוללת חולצה/חזיה וחצאית קצרצרה, ילך לכן גם ככה התיאבון. בנים - על אף העובדה שזה צ'יק פליק מכף פלטפורמה ועד ראש, אם נקלעתם אל הסרט הזה בכל זאת, סביר להניח שהתיאבון שלכם לא יהיה מכוון למזון.