הבן של

אחרי שבשנת 2005 ביים גארת ג'נינגס את "מדריך הטרמיפסט לגלקסיה", בסרט "הבן של רמבו" הוא מחליט לחזור לאנגליה של שנות השמונים ולספר את סיפורו של וייל, ילד בודד שחי בקהילה דתית שמרנית ביחד עם אמו, סבתו ואחותו הקטנה. בגלל שוויל גדל בצורה סגפנית, הוא מוצא נחמה בעיקר בשירבוט קומיקס על קירות השירותים של בית ספר ובמחברותיו.

יום אחד הוא פוגש את לי קרטר, חבר ללימודים שמבלה את רוב זמנו בהסתבכות בתעלולים ובחלומות על עשיית סרטים. הוא משכנע את וויל לעשות איתו סרט אחרי שהוא מראה לו סצנה מהסרט משחק הדמים, שהוא הסרט הראשון בסדרת רמבו עם סילבסטר סטלון. השניים מתחילים לצלם את הסרט ומפתחים ידידות עמוקה שמתסתבכת עם הזמן.

אין כאן ממש תוספות שתופסות אלא רק הבקרוב של הסרט. שהוא נחמד, אבל אם כבר הסרט בידיכם, לא עדיף כבר לראות אותו? הזמן שחסכתם בצפייה בבקרוב יכול להיות מנוצל לפנטזיות על הבת של זינה הנסיכה הלוחמת או הבת של ויקי כנפו.

הגאון שאיתו ראיתי את הסרט אמר לי שברוח הסרט, שכולל בעיקר ילדים בני עשר בשעות השמונים, הפיצה היחידה שהוא היה אוכל היא כנראה פיצה מקפיצה, ואולי גם זיפ בטעם לימון (ז"ל). הבן של רמבו הוא בדיוק כשמו. הוא הבן של, שלא מתיימר להיות סרט גדול אלא כמו ביצת הפתעה של קינדר: הוא מתוק, יש בו צעצוע וגם הפתעה מדליקה (חפשו את הילד הצרפתי בפנים). הסרט מומלץ לצפייה ביום חורפי, עם מיטה, פוך ובובה של דורה. אבא רמבו היה גאה.