מריצ' ועד רץ'

אוסף הדי וי די המלא והמקיף של כמעט כל מה שהפיקה מחלקת הילדים והנוער של הטלוויזיה הישראלית. ובמילים אחרות: 500 דקות הכוללות קטעים נבחרים ותוכניות מלאות מקלאסיקות כמו: "שלוש ארבע חמש וחצי", "טלאפלא", "מרציפר", "שמיניות באוויר", "ראש כרוב", "הצריף של תמרי", וגם דברים חדשים יותר כמו "קשרים מצוירים", "פלאי קלעים", "תוסס" ו"לא כולל שירות". כל מסת התוכן הזאת פרוסה על פני שלושה דיסקים שונים בחלוקה קטגורית: לגיל הרך, לילדים ולנוער.

הזדמנות נהדרת להיזכר בקלאסיקות ובעיקר להתרשם מאיכות ההפקות ורמתן. בעידן של ערוץ בודד באנטנה ריכזו תוכניות הילדים את מיטב הכוכבים והכישרונות של אותה התקופה, ובחלק גדול מהקטעים, זה ניכר עד היום.

לצד תוכניות מחווה שהופקו לפני עשור במלאות 30 שנה למחלקת הילדים והנוער ופרק מתוכנית הארכיון הטרייה "ניקוי הראש הוא הכרחי" המוקדש למחלקה, אפשר למצוא את מה שייחשב בעיני רבים לגולת הכותרת של המארז – תוכניות הטלוויזיה בערבית: קטע נכבד מ"סמי וסוסו" שהייתה תוכנית הילדים הראשונה שהפיקה רשות השידור כבר ב-1968 עם הקמתה (חינוך האוכלוסייה החדשה היה בראש מעיני הממשל בישראל של קצת-אחרי-מלחמת-ששת-הימים); פרק שלם מתוך "השטיח המעופף" עם לילית נגר; ופרק מ"סיפורי חליל" מודל 1973, עם באסם זועמוט המנוח וחתן פרס ישראל, מכרם חורי הצעיר.

לכו על שוקו וערגליות אננס כדי לייצר אווירה מושלמת בסלון. המארז מומלץ בעיקר לחובבי נוסטלגיה קיצוניים, ילדים שהתארחו בעבר באולפן "מסיבת גן" או סתם אנשים שמתקשים להתבגר. הורים יוכלו לאתר שם כמה ספיישלים מחנכים, מושקעים ומשוחקים היטב שראויים לצפייה עד היום. ברוב המקרים האחרים, סביר שהילדים של היום יתהו למה אין קשר בין התנועות של מרציפר לקולו ומדוע טלפלא שותק וחיוור כל כך.

בסוף שנות ה-80 עטפה הטלוויזיה את התוכניות במגישי רצף חינניים שישבו מאחורי בלו סקרין ולפני דסק קטן. מהר מאוד ובעיקר בגלל האישיות של גדי טאוב, שהיה אחד המנחים, הלכה ותפחה קריינות הרצף למעין מיני תוכנית חיננית וספקה כמה רגעים טלוויזיוניים מקסימים. באוסף כל כך מקיף אפשר היה לשמור עוד שלוש דקות (אולי בתוספות?) למה שנחשב באותה התקופה לדגל של המחלקה.