הבודהה מהפרברים

מיני סדרה של הבי.בי.סי מתחילת שנות התשעים, המבוססת על ספרו הראשון של חניף קוריישי באותו השם: סיפור התבגרותו של קארים, נער ממוצא מעורב (אב פקיסטני ואמא לבנה), בלונדון של שנות השבעים - סקס עם כל מה שזז, סמים, רוקנרול והרבה גזענות. קוריישי, שכתב גם את התסריט, לא מסתיר את העובדה שהסיפור אוטוביוגרפי, שקארים מבוסס עליו, ושדמותו של צ'רלי הירו, בלונדיני שחצן שהופך לכוכב פאנק בינלאומי, מבוססת על דיוויד בואי ובילי איידול, שגדלו עם קוריישי בפרבר ברומלי בדרום לונדון.

זו סדרה פנטסטית, שנשארת כזו גם בצפייה שנייה, אחרי 15 שנים. קוריישי הוא כותב מבריק, מצחיק וחכם, הדמויות מקסימות ונלעגות בו זמנית (למשל צ'אנגז, בעל-בשידוך שהגיע מהודו להתחתן עם ג'מילה, ידידתו של קארים - יצור מעוות, שמן, עצלן, פרימיטבי, ועם זאת עדין, מקסים וחמוד כל כך), המשחק מעולה (בין השאר נווין אנדרוז, שגדל מאז להיות סעיד ב"אבודים", או ברנדה בלתין, השחקנית הקבועה של מייק לי), וכך גם הפסקול של דיוויד בואי. נקודות שליליות מקבל התרגום לעברית (שתי דוגמאות: עיתון ה"ווילג' וויס" הופך ל"קול הכפר", והמשורר היווני הומר הופך ל"הומור"), וגם הפרק הרביעי והאחרון, שקצת ממהר וקופץ בין הסיפורים, כנראה במטרה לדחוס את הכל בזמן.

יש מעט - וידאו של שיר הנושא של דיוויד בואי - השיר יפה אבל הוידאו די גרוע, ומצולם בפרברים כלשהם שלא מזכירים בכלום את הפרברים בהם מתרחש הסרט. ויש ערוץ הערות של קוריישי והבמאי רוג'ר מיצ'ל - דווקא מעניין, והוקלט לאחרונה (הם מתייחסים למשל לפרסומו של אנדרוז ב"אבודים"), אבל כמו שאמרו כאן לפני בביקורות די.וי.די אחרות - אחרי צפייה של ארבע שעות בסדרה, מי ילך לצפות בעוד ארבע שעות של אותו דבר, עם הערות?

נו, התשובה ברורה - להזמין קארי. בתל אביב אין מבחר כמו בלונדון, אבל יש כמה אופציות, שווה להתאמץ.