תנו צ'אנס לבוס (הגדול)

סרטים זרים תמיד מהווים עבורי איזשהו אתגר. לא מבינים שום דבר מהג'יבריש שהשחקנים ממלמלים ולפעמים נראה לי שזה חסר טעם לעקוב אחרי מה שהם אומרים. גם לקרוא את הכתוביות וגם להשאר מרוכז בסרט?!? אני תמיד מתקשה לבחור מה אני מעדיף. להבין מה באמת קורה או להסתכן ולנסות את מזלי ולחשוב, כמו טמבל, שפינית בעצם די דומה לאנגלית ולהתרכז בסרט עצמו, ורק מידי פעם להיעזר בכתוביות.
הבטחתי לבן ואילנה שהבוס הגדול היא קומדיה מטורפת על משרד. ממש כמו האופיס (ואני לא מתכוון לגרסה האמריקאית) ושלארס פון טרייר הוא הריקי ג'ארוויס החדש. עשיתי הכל בשביל שהם יסכימו שאני אביא את הסרט (והם את האוכל).

בסרט, ראון (פטר גנצלר) מנהל חברה קטנה בדנמרק. הוא אולי בוס אבל בעצם הוא ילד מגודל שמפחד להתעמת עם עובדיו. אז הוא ממציא את "הבוס הגדול" תוכנית גאונית שמשאירה אותו פופולרי ואהוד ובו בזמן מאפשר לו להפיל על העובדים עוד ועוד עבודה. לפי דבריו הבוס הגדול מתגורר בארצות הברית ודואג לתקשר איתו על בסיס קבוע דרך האי מייל ולחלק לו הוראות – שבדרך כלל אינן זוכות לפופולריות רבה בקרב העובדים.
כשמגיע היום וראון צריך למכור את החברה לאיש עסקים פיני (פרדריק תור פרדריקסון – בהופעת אורח מעולה) הוא מבין שאין מנוס וכדי לשוות לעניינים לפחות מראית של שפיות הוא שוכר שחקן שישחק את הבוס הגדול בעסקה הגדולה.
לצערו ראון נפל על כריסטופר (ינס אלבינוס – האידיוטים), שהוא במקרה השחקן הכי כושל שיכל למצוא. כריסטופר, מתעקש להוסיף קצת יותר מיסתורין וקומדיה לדמות, אבל זה לא קורה. וכריסטופר או (סוונד אם תרצו) הוא אסון מהלך.

פון טרייר מכריז בתחילת הסרט שהשעה וחצי הקרובות נועדו לבידור זול נטול מחשבה כזה שלא מצריך שום התחיבות מצידנו. אבל שיטת האוטומויז'ן הופכת את החוויה הוויזואלית לקשה ואפילו לא נוחה עבור הצופה מה שגורם לי לפקפק בכוונותיו של פון טרייר. האוטומוויז'ן היא שיטה שבגדול נותנת למחשב להחליט באופן רנדומלי לגמרי איך השוטים יראו, מבחינת זמן זווית ותנועת מצלמה.

ובאמת ככה זה נראה.
שוטים שנחתכים פתאום, דמויות שנמצאות חצי מהזמן מחוץ לפריים, רצף הזמן חסר היגיון ותוסיפו לזה את שיטת הדוגמה שפון טרייר כל כך אוהב ותקבלו סצנות שלמות שלא עברו שום תיקון של סאונד וצבע.
מה שמחזיר אותי לנקודה הראשונה שהעליתי - סרטים זרים הם מלכתחילה קשים עבורי, אז למה פון טרייר היה צריך ללכת ולסבך אותי עוד יותר???

עשרים וחמש דקות אל תוך הסרט אילנה נרדמה.
בן, יאמר לזכותו שרד, אם כי בקושי, עד הסוף. אני למרות הכל נהנתי מאוד. כמעט כמו בטירונות.
אבל אין ספק שהדבר מהווה חוויה, לפחות פעם אחת. אפשר אפילו להגיד שהבוס הגדול הוא הסרט המכוער הכי יפה שראיתי. וגם הסרט הזר הכי מצחיק שראיתי.

באופציית התוספות המיוחדות לא תמצאו יותר מידי דברים. אבל מה שיש בהחלט מהנה ושווה צפייה.
ראיון עם השחקנים של הסרט: עשרים דקות שבהם כולם מקשקשים על העבודה עם פון טרייר, אחד עם השני ובשיטת האוטומוויז'ן. חשוב רק לציין שלא תשמעו שום תשובה אינטליגנטית או נכונה, שכן, הראיון כולו הוא בלוף אחד גדול בו השחקנים מנסים לקחת קרדיט על עשיית הסרט והצלחתו בעולם כולו.
ראיון נוסף עם פון טרייר, מנוהל בנימה קצת יותר רצינית ומעניינת ויחלץ את הפרטים שבאמת רציתם.
ותוספת אחרונה ובאמת חשובה – מה זה אוטומוויז'ן? הסבר מקיף (עד כמה שניתן) על מה זה אוטומוויז'ן איך זה עובד ולמה זה טוב.