יופי של חיים

נהוג להגיד שסרט טוב צריך לראות על מסך גדול, עם סאונד סראונד איכותי, עם ציוד הקרנה משוכלל ופופקורן נוטף חמאה דחוס בתוך קרטון בין שתי הידיים. "חיים של אחרים" הגרמני מוכיח שכשהסרט טוב באמת לא צריך את כל אלה: איכות "עוברת מסך" בכל שפה ודוקא האינטימיות של המסך הקטן (יחסית) בסלון עושה חסד עם סרט נעים עם תסריט משומן ואמירה משמעותית.

"חיים של אחרים" הוא סרט מציצני וחודרני, ממש כמו הסיפור שבו הוא עוסק: באמצעות כתיבה מצוינת, משחק משובח, צילום מרשים ואמינות נדירה מצליח הסרט הזה לקחת פיסת היסטוריה רחוקה ממזרח גרמניה ולהפוך אותה לרלוונטית – ובאמצעותה לספק ראייה ביקורתית על נפש האדם, על התרבות הפוליטית המודרנית ואפילו על תופעת הפפרצי.

הסרט, העוקב אחר התהליך האישי אותו עובר ויסלר – סוכן "שטאזי" המקבל על עצמו כמשימה לעקוב אחר זוג אמנים ולבחון את נאמנותם למפלגה (מושג מקודש באותה התקופה) - מצליח באמצעים קולנועים מתוחכמים אך לא ראוותניים מדי להעביר את הצופה תהליך דומה: תהליך של התבוננות פנימית ושל ניסיון להבין את הדחף האנושי כל-כך של המציצנות. סיפור המעקב הזה, שמקבל תפניות של מעין מתחן פסיכולוגי לאורכו, נמתח על פני 130 דקות שהצליחו לרתק אותי גם בשעת לילה מאוחרת, וזאת למרות רתיעה מוצהרת וברורה משמיעה אינטנסיבית כל כך של השפה הגרמנית.

הDVD לא מספק יותר מדי תוספות על הסרט המקורי, למעט גולת הכותרת – צירוף ערוץ פרשנות – הכולל את הערותיהם של הבמאי הצעיר והמוכשר ושל השחקן הראשי – ששופכים אור על תהליך היצירה של הסרט והרגעים הדרמטיים שבו. עם זאת, חייבים להודות ש"חיים של אחרים" הוא לא מסוג הסרטים שכיף ונעים לראות מספר פעמים ברצף – ולכן צפייה חוזרת בסרט עם ההערות, מרתקות ככל שיהיו, עשויה להיות מתישה. לחובבי הז'אנר ומעריצי הסרט, לעומת זאת, בהחלט מובטחת הנאה.
לצד הקומנטרי, ניתן למצוא גם כמובן את הטריילר של הסרט וכן מספר מצומצם (מדי) של סצינות שנמחקו בעריכה. עוד מתחבא לו בדיסק סרטון קצר על מאחורי הקלעים של הסרט – שנותן, למרבה הצער, תחושה של ניסיון "לצאת מידי חובה" ולא מספק הצצה מעניינת באמת לחיים שמאחורי "חיים של אחרים".

אפשר רק לקוות שההצלחה שרשם הסרט בקופות והתקוות להצלחתו בDVD, אולי תעזור למנהלי רשתות הקולנוע וליבואני הסרטים להפנים שהקהל הרחב בארץ לא נוהר רק אחרי יריות האקדח של ג'יימס בונד, בדיחות הנעורים של "אמריקן פאי" על גלגוליהם החדשים והשפע הבלתי-נדלה של הקומדיות היבבניות של מנדי מור (יבבנות מלאת חן, אגב). "חיים של אחרים" הוא מבחינה זו, ובלי טיפת ציניות, בשורה: בשורה של במאי צעיר וחדש, בשורה של קולנוע אירופאי שמתקדם באיכויות ההפקה שלו, ולא פחות מכך – בשורה על קהל הצופים הישראלי שמצביע ברגליים ומאמץ בחום סרט איטי ואיכותי מסוג זה, כשהוא מצליח לזהות את האיכות הנדירה שבו.

עם קצת מזל (וגם לא מעט פירגון) – יבחר גם קהל חובבי הוידאו הביתי שלא להסתפק ב"האזנות סתר" לחברים שראו את הסרט בקולנוע, ויאמצו את "חיים של אחרים" אל תוך המדף בבית, בחיים שלהם עצמם.