השאלה הכי גדולה בסרט "אדיסון" היא מדוע דילן מק'דרמוט לא מופיע על העטיפה במקום ל.ל קול ג'יי המרגיז? יש לנו שוטר קשוח ומושחת שיורה ללא היכר באנשים חפים מפשע, אבל לא, נשים את השוטר המתוק והאכפתי שלוקח את העבודה הביתה, שותה שוקו חם כשהוא אוחז את הספל בשתי ידיו ומפריש מעשר לעניי העיר.
בדוגמא זו למעשה טמונה ההוכחה כי מדובר בחרא סרט. מצד אחד הוא אמנם מתחיל נפלא עם מלאי אקשן שיכול להביא אוכל הביתה לפיותיהם של ואן דאם, סטיבן סיגל ושוורצנגר במשך שנים, יש בו שחקנים טובים (בעיקר מורגן פרימן הנפלא ומק'דרמוט למרות תפקיד חד-גוני ושטוח להחריד), ולסיפור יש פוטנציאל. אלא שמן העבר השני של המתרס קווין ספייסי מנדב בעיקר את שמו כי התפקיד קטן על מידותיו; ג'סטין טימברלייק מגלה יכולות בריטני ספירסיות של משחק דלוח; והפתרונות קלים ומזכירים סרטים דלי תקציב מתחילת שנות התשעים; הבאד-גאי, למשל, סופג מכה קשה בשלב בו הוא אמור רק להתעורר מתרדמתו על פי הספר "איך כותבים תסריט?".
מי קולון בשירותים
העלילה פשוטה: עיתונאי (ג'סטין טימברלייק) עולה על שחיתות ביחידה משטרתית. אמנם החשדות שלו מבוססים על שטות, אבל מילא. אחר-כך פוגעים בו (הסצינה היחידה שבשבילה שווה לראות את הסרט). והוא אמור לצאת מזה. הוא נעזר בעורך סקפטי אך מקסים (מורגן פרימן), שוטר שמריח מי קולון משובחים (עכשיו העורך ישאל: "איך אתה יודע?" ואני אומר: "הרחתי" והוא כהרגלו לא יאמין ויצליף בי בשירותי הנשים עד חורמה). עוד במסייעת: גורם ניהולי במשרד התובע (קווין ספייסי, שעד עכשיו לא ברור מה הוא עושה בסרט הזה). בצד של הרעים: דילן מק'דרמוט, כאמור - איכותי ככל שיהיה - לבד מדי, לפחות בתחושה. בקיצור, הרעים אימפוטנטים.
האקשן יבש מאד, אחד הגרועים והלא מפותחים בתולדות הקולנוע. המתח פשוט לא קיים. הטוויסטים? אין. הקשיים? קוסמטיים בלבד. בשורה התחתונה הכל בא על מקומו בשלום בקלות בלתי נסבלת תוך כדי מינימום איומים ומקסימום שעמום.
תוספות? נו, שיהיה פירה.