כיפה אדומה - הסיפור האמיתי

לא "סבתא, למה העיניים שלך גדולות כל כך?",
לא "ולמה האוזניים שלך גדולות כל כך?"
וגם לא "ולמה השיניים שלך חדות כל כך?" השאלה היחידה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא: כמה פעמים אפשר לשמוע את הסיפור על כיפה אדומה אחרי שמפסיקים להתפלש בארגז החול בגן הילדים?

הסרט "כיפה אדומה - הסיפור האמיתי" מצליח לספר את אותו סיפור מוכר, בדרך לא צפוייה. אגדת הילדים, שממילא לא הייתה תמימה כל כך (נו, אתם יודעים... זאב מטונף אורב לילדה קטנה ביער וכשהוא לא מצליח להניח עליה את הטלפיים, הוא מסתפק במיטתה של קשישה, ועוד לובש את הבגדים שלה באקט סדיסטי-טרנסוויסטי), הופכת לרשומון, שבו כל אחת מן הדמויות, מספרת את הסיפור באופן שונה.

הכל מתחיל כשביער שבו חיים בשלווה כיפה אדומה וחבריה החיות, נשדדות כל חנויות הממתקים על ידי שודד ממתקים אכזר ואלמוני. כיפה'לה שדואגת לסבתה, יצרנית הממתקים הגדולה באיזור, מחליטה לצאת להגן עליה מפני השודד אך בדרך ניתקלת בזאב. שנתקל בסבתא. צייד. ונו, אתם מכירים את ההמשך...

הבלש המקומי (צפרדע), פותח בחקירה בה כל אחד מוסר את הגרסה שלו לסיפור. מסתבר שהזאב הוא עיתונאי חוקר שמנסה לחשוף את פרשת גנב הממתקים של היער והחשודה העיקרית שלו היא כיפה אדומה. הצייד הוא שחקן כושל שמנסה להתקבל לפרסומת לגרזנים וכרת את כל העצים ביער רק כדי להתחבר לדמות מקרוב. והסבתא היא חובבת אקסטרים-ספורט שהסתירה את זה כדי לשמור על תדמית הקשישה חובבת המרציפן.

אז בסרט שוב סיפרו לנו את הסיור על כיפה אדומה. הפעם רק ארבע פעמים (אחת עבור כל גרסא: כיפה, סבתא, זאב, צייד), שכל אחת מהן מעלה חיוך על הפנים אבל לא מש מצליחה להצחיק. אחת הבעיות הגדולות של הסרט היא השירים המאולצים ששתלו בו. כנראה מתוך תפיסה של יצרי הסרט, שכל סרט מצוייר צריך להיות גם מחזמר. תפיסה מטופשת, אבל נו, אבל מי שהאמין שיש ילדה קטנה שלובשות כיפה, ולא מצליחה לזהות זאב כשהוא בבגדים של סבתא יקנה את הכל. גם את "כיפה אדומה - הסיפור האמיתי".