אהבה בכפר

"אני חושבת שאתה מאד יפה" הוא שמו המקורי של הסרט בתרגום מילולי מצרפתית. באחת מהסצינות המוקדמות מראיין איימה, גיבור הסרט, בנות רומניות לתפקיד אשתו. כל אחת מהן, בנסיון להרשימו, משלבת את המשפט הזה בדבריה בשלב כלשהו. כשמביטים באיימה הגוץ הקירח והמזדקן מוחמא על מראהו האנמי מינוס, ע"י אינספור צעירות טובות פיגורה ופריזורה עולה תחושת אי אמינות שמבקש הסרט להפוך לרגע קומי. אותה אי אמינות מלווה את הסרט גם ביתר הסצינות. הסרט מנסה לשווא למכור קשר רגשי ואוהב הנרקם אט אט בין צנון קפוא מבע לבין צעירה חייכנית ונאה שיכולה להיות בקלות בתו. ולא שזה לא יכול לקרות בעולם האמיתי, פשוט לא ניתנות מספיק סיבות שיגרמו לי להאמין שיש שם באמת ניצוץ.

הקשר בין שני הקצוות נוצר מלכתחילה באמצעות שידוך משרדי. איימה (מישל בלאן) שהתאלמן זה עתה חייב למצוא זוג ידיים עובדות למשק שהוא מנהל בכפר צרפתי נידח. לשם כך הוא משתדך לאלנה (מדאה מרינסקו), רומניה קשת יום ונטולת אמצעים המבקשת להיחלץ מעוניה ולתור אחר הזהב בצרפת. היא משאירה מאחור את בתה בת ה-6 ובאה לגור עם איימה בחווה במטרה להפוך לאשתו ולהצליח להתפרנס בכבוד ע"י טיפול בחיות המשק, וכצפוי מז'אנר המיזוג הבין תרבותי, חייהם האפורים כבר לא ישובו להיות כשהיו לאחר שנפגשו.

האימרה "אדם בתוך עצמו הוא גר" כאילו נכתבה על איימה, סגפן ספרטני קהה רגש שחי בשביל לעבוד, לא מתאבל על אשתו המתה, לא יוצא לבלות, ומוצא ריגושים בהשתתפות בתחרות "הארנב הכי שמן" עם חיית המחמד האהובה עליו. נוכחותה של אלנה בביתו מערערת את סדר חייו, היא גורמת לו לאכול במסעדות למרות שיש אוכל בבית, לחלוק לראשונה בחייו קינוח בשתי כפיות, להאזין למוזיקה קלאסית ואפילו, רחמנא ליצלן, להעלות חיוך מדי פעם.

כאחת שיודעת מילדות שממליגה זה לא מאמא עוף למתקדמים אלא תבשיל חם מקמח תירס, נעלבתי בשם הרומניות שמוצגות בסרט כמסכנות שיעשו הכל כולל הכל כדי להיחלץ מכור מחצבתן הדל, בצורה שרק מנציחה את הסטיגמה, גם אם תופעת הטרייד אין אכן קיימת. אלנה נאבקת לאורך הסרט בתדמית ה"נותנת" ועם זאת, באופן מאד לא משכנע, מנסה כל הזמן למלא את תפקידה על הצד הטוב ביותר ולפתות את איימה ללא הצלחה. הוא מבחינתו מדחיק כל רגש כלפיה ומגרש אותה ממיטתו. והרי אם הוא אינו חפץ ביחסי אישות, ומשלם לה גם כך, למה שהיא תתעקש כל כך? התשובה, כאמור, לא בגוף הסרט.

הסרט מתאר אמנם חיי כפר, אך יוצר תחושה שהוא גם מדבר אל כפריים בורים. ההומור מאולץ והמבנה מיושן ומיתמם. העלילה מדברת על ניכור וזרות שגורמים לחוסר תקשורת, ובאותו קו הסרט מתקשר עם צופיו בצורה מעט עילגת ולא בלתי אמצעית, כזו שהייתה מאפשרת באמת לחדור לנפשות הגיבורים. השחקנים מצידם משתדלים, ודמותו של איימה מתחת לנוקשות העאלק באסטר קיטונית שמעטרת את פניו, מצליחה לגעת ללב לעתים, גם אלנה מאירה את המסך בחיוך קורן ושמחת חיים ושניהם מצליחים בנפרד לסחוט מדי פעם אמפטיה, אבל החיבור שלשמו התכנסנו פשוט לא נמצא שם. בעיקר חסר שם יצר.