קליק

איך רעיון כל כך חביב לסרט השתבש כל כך? זאת השאלה המרכזית שקיננה במוחי שוב ושוב כשצפיתי לראשונה בסרט. את הרעיון הבסיסי ל"קליק" היכרתי בזכות הטריילרים, הרבה לפני יציאתו לקולנוע וחיבבתי אותו מהרגע הראשון. מה יכול להיות נחמד יותר משלט רחוק שמאפשר לך לשלוט על הסביבה – להריץ קדימה את הקטעים המשעממים והמעצבנים, להשתיק עם כפתור ה-MUTE גורמים מפריעים ולעשות ריוויינד לקטעים טובים במיוחד בחיים שלך. אז איפה הכל השתבש בסרט הזה?

אפתח ואומר כי אני מאוד מסמפט את אדם סנדלר, למרות שהוא שחקן מוגבל מאוד מאוד, עם שתיים וחצי דמויות, לרוב סמי-מפגרות ותמיד שובות לב וחינניות. למרות ובגלל כך הקפדתי לראות את רוב הסרטים (לרוב ב-DVD – הפורמט המועדף לצפייה ביצירותיו). גם הפעם חיכיתי שהסרט ייצא ב-DVD וישבתי לבד (אשתי, כמה מפתיע, לא סובלת אותו) לצפות בו. כאמור, אכזבה. קשה.

מייקל ניומן הוא אדריכל וורקוהוליק, שבקושי רואה את המשפחה החיננית שלו (במיוחד קייט בקינסייל בתפקיד הגברת) – הרבה בגלל הבוס המנייק שלו (דיוויד הסלהוף – ליהוק מוצלח). באחד הלילות הלבנים בהם הוא שוב מוצא את עצמו קבור בעבודה הוא מתרגז על ריבוי השלטים רחוקים בסלון ומחליט לרכוש שלט אוניברסלי. החיפושים מובילים אותו לחלק נסתר בחנות הכלבו, שם הו נתקל בכריסטופר וולקן (קצת מאכזב הפעם), ספק זבן ספק מדען מטורף שמציע לו את השלט הרחוק המדובר בחינם – עם תנאי אחד: אין החזרות.

כמו שרואים בפרומואים, מייקל מתחיל ליהנות מהשלט בטירוף, עד שהעסק מתחיל לצאת מכלל שליטה. השלט לומד את ההעדפות של מייקל ומתחיל להריץ בהילוך מהיר חלקים ניכרים מחייו ומביא אותו לשפל חסר תקדים. הבעיה העיקרית בתסריט הוא שכותביו שכחו שמדובר בקומדיה חביבה והפכו אותו לדרמה חצי מצחיקה ובעיקר מאוד טרחנית, המנסה להעביר בבוטות מסרים בעד חשיבות המשפחה ונגד מירוץ החיים בו אנחנו נתונים. בקטעים האלה גם אני, כמו מייקל ניומן, התחלתי לאבד עניין בסרט וחיפשתי את השלט רחוק שלי כדי להריץ את הקטעים המשעממים. כמה אירוני.

המסקנות שהגעתי אליהן הן:
· אדם סנדלר צריך להתמקד בקומדיות טפשיות, לא בדרמות (אגב, דרמה חדשה בכיכובו תצא בחודשים הקרובים למסכים).
· קייט בקינסייל נראית נהדר בכל גיל, חבל, בשבילי, שהיא התחתנה עם במאי סרטים גרועים (עולם האופל 1 ו-2).
· מזל שלא בזבזתי על הסרט הזה כרטיס קולנוע.
· שלט רחוק הוא דבר כל כך חשוב. באמת.