גיהנום

שלוש אחיות משוועות לאהבה, כל אחת בדרכה המיוסרת ומלאת החתחתים בדרמה המשפחתית עמוסת הטרגדיות של טנוביץ'. סופי (עמנואל ביאר) עוקבת באובססיביות מאופקת אחר בעלה צלם האופנה, פייר (ז'אק גמבלין) הבוגד בה. אן (מארי ז'יליין) היא סטודנטית המאוהבת נואשות בפרדריק (ז'אק פרן), גבר נשוי שהוא גם הפרופסור שלה לספרות בסורבון. וסלין (קארין ויאר) היא האחות הביישנית החיה בבדידות, הנוסעת בקביעות לבקר את אימה השתקנית (קרול בוקה) המתגוררת בבית אבות מרוחק.
הקשר בין שלושת האחיות הוא יותר נעדר מאשר נוכח, כל אחת מהן מנהלת את חייה בנפרד, ורק לקראת הסוף צפוי המפגש המיוחל ביניהן.

הבמאי הבוסני עטור השבחים דניס טנוביץ' (זוכה האוסקר וגלובוס הזהב על סרט הביכורים שלו "שטח הפקר") מניח אניגמה בתחילת הסרט - הסוד המשפחתי הנוראי שאותו חולקות שלושת האחיות ואימן - טראומה הקשורה בילדותן ועתידה להדהד בהמשך חייהן, כל אחות וההד הנוראי שלה. הסוד המשפחתי שמובא בתחילת הסרט כפלשבק נחשף ומפוענח לקראת הסוף.

לטנוביץ' היו את כל האסים האפשריים בידו: סוללת כוכבות מהשורה הראשונה של הקולנוע הצרפתי, כשבראש הפירמידה עומדת ביאר האלוהית. תסריט שהינו חלק מטרילוגיה ("גן עדן", "לימבו" ו"גיהנום") הצוואה הרוחנית שהותיר אמן הקולנוע המנוח קז'ישטוף קישלובסקי...מה עוד צריך במאי בימינו? ובכל זאת, לא הצליח טנוביץ' להעפיל להר המובטח. מקסימום על איזו גבעה. למרות שלכאורה מוצגת בפניי טרגדיה, ולמרות שניסיתי, באמת שניסיתי ובכל זאת, לא ממש הצלחתי להתרגש מהסרט. לא עלה בידי להמריא לאותן פסגות של רגש בניחוח קישלובסקי ישן וטוב, שפקדו אותי בסרטים כמו "חייה הכפולים של ורוניק" וטרילוגיית שלושת הצבעים.

מי שמכיר היטב את סרטיו של קישלובסקי יזהה גם ב"גיהנום" כמה מהמוטיבים הסימבוליים המוכרים שלו, כמו החרק שמנסה להיאבק על חייו ולצאת מכוס זכוכית. נדמה, כי טנוביץ' השתדל יתר על המידה להיצמד בעשיית הסרט לרוחו של קישלובסקי במקום להרשות לעצמו חופש אמנותי אבסולוטי, שייתכן והיה משחרר יותר מנות של רגש.

גיהנום עוסק במושגי הבחירה החופשית והגורל, ומרמז כי את הגיהנום האמיתי אנו יוצרים במו ידינו. מעשינו מכתיבים לנו את האסונות העתידים לפקוד את בתינו. אנו נדונים לחזור שוב ושוב על טעויות העבר ולא זו בלבד שאנו משלמים את המחיר הכבד אלא כל האנשים הקרובים אלינו ביותר, אלו אשר אנו אמורים להגן עליהם ולאהוב אותם ולא להצמיד אותם לדנטה כשהוא עורך את אחד ממסעותיו למקום חם במיוחד.

התובנה בסרט היא שכולנו ילדיה של מדיאה, קורבנות של כעס, נקמה או סתם שיגיון, הנושאים מטענים של ייסורים שיפורקו ביום מן הימים דרך התאכזרות אל ילדינו. וכך הגיהנום ממשיך לו.

ואולי הישועה מהגיהנום הפרטי תגיע בדמות האהבה שלה מייחלת כל אחת מהאחיות. בסוף הסרט עתידות להתחיל שלושת האחיות את מסען, אך הפעם מנקודת זינוק שונה: קשר השתיקה הופר, האמת המזככת תרפא את הפצעים הישנים, ובעזרת השם תמצא כל אחת מהן את הביאטריצ'ה הפרטי/ת שלה.