בייבי ישראלי

כל הורה טרי מגלה די מהר את אופציית ה-DVD כאמצעי לקבלת קצת שקט או אפילו הפסקונת מהירה ללכת לשירותים או לשטוף כלים. בהתחלה אתה נתקף ברגשות אשם כבדים וכל האידאלים החינוכיים שדיברתם עליהם לפני הלידה מהדהדים בראשך: "שלא יתמכרו לטלוויזיה", "עקרון הרצף" וכו'. אבל מה, המציאות היא מורכבת יותר וכל הורה בחופשת לידה יספר לכם כמה עשרים דקות של תינוק מול טלוויזיה הם לא פחות מגלגל הצלה. חברת בייבי איינשטיין היתה הראשונה שקלטה את הנישה הכה נחוצה ומאז נולדו לא מעט חיקויים – בייבי ישראלי הוא אחד מהם.

למי שלא מכיר, הקלטות של בייבי איינשטיין (בעיקר הראשונות) הן לא יותר מנעימות של מוזיקה קלאסית המלוות תנועה נעימה של צעצועים ומשחקים של אור וצבע. המומחים (מטעם החברה, שהפכה בינתיים לתאגיד) ייחסו לקלטות סגולות כמו פיתוח המחשבה ועוד מיני תכונות שלא הוכחו מעולם. ועכשיו גם בישראל קפץ מישהו על העגלול והפיק DVD דומה מאוד, שהשוני היחידי הוא הנעימות המלוות, כולן על טהרת הכחול-לבן. רעיון לא רע בכלל.

הבעיה שלי עם בייבי ישראלי מתחילה עם ההבטחות המופרכות: "בזמן שאת מביטה אחרת על הילד שלך ומנסה להישאר קרובה אליו, בייבי ישראלי הינו הפתרון והפטנט המקורי לך ולילדך יחד...יוצר דגש על חווית תקשורת חדשה ומעניינת לך ולילדך". בואו לא נשלה את עצמנו, הקלטות לא ישפרו את התקשורת שלכם עם התינוק אלא, כאמור, יתנו לכם קצת שקט ממנו, ואולי גם לו קצת הפוגה מהקוצ'י מוצ'י שלכם. לגבי ה"פטנט מקורי", אני הייתי נזהר מאוד מתאגיד בייבי אינשטיין המצויד, אני מנחש, במחלקה משפטית ענפה ובתעודת פטנט טבין ותקילין.

בעיה נוספת היא בחירת הנעימות (שמנוגנות, כמקובל, בסאונדים של מוזיקת מעליות). מילא שרית חדד (קשה להתווכח עם הצלחה), אבל השילוב עם נעימת "השוטר אזולאי" ו"פרחים בקנה" זה קצת יותר מדי, בעיני. אני לגמרי לא בטוח אם הנעימה של "נר על החלון" היא ביצוע לגרסה של סטלה מאריס או הראל מויאל. לגבי הצד הוויזואלי אין תלונות – כמו בגרסה האמריקאית, גם כאן יצפה התינוק בשלל צעצועים בתנועה, נרות, מנורות לבה ושעוני חול – ומנסיון זה עובד.

לסיכום: בייבי ישראלי 1 (כנראה יהיו עוד הרבה) הוא לא דבר רע, קצת יומרני, טיפה משתדל מדי לפנות לכל הטעמים – אבל בסה"כ הוא מוצר סביר לגמרי, במגבלות הז'אנר.