שורום זורום

כמה נחמד לגלות בין ערמות האשפה המכונות "קלטות לילדים" יציאה אחת מוצלחת שמרצה גם את ההורים וגם את מכורי הטלוויזיה הקטנים. כמה קשה לברור בין עשרות הכותרים היוצאים בכל שנה ולמצוא משהו עם תוכן חביב שלא מרגיש כמו הפקה בשניים וחצי שקל. כמה מפתה לקנות שלושה DVD ב-99 שקל, להרגיש שיצאת בזול ואז לגלות שקנית קופסה שתעלה אבק על המדף.

"שורום זורום" מתחיל טוב בכך שמדובר בלקט שירי משוררת הילדים המיתולוגית מירים ילן שטקליס, עובדה שכבר מבטלת את הסיכון להיתקל בשירים שיש תחושה כי נכתבו ביום עבודה או שניים וחוץ מחריזה אין בהם כל הגיון טקסטואלי (במקרה הטוב). ב"שורום זורום" לוקטו מספר שחקנים/זמרים צעירים (אורי אמנותי הוא היחידי שזיהיתי) שמבצעים את השירים הידועים עם קצת קטעי קישור חביבים.

פסק הדין הראשון היה של הנסיינית בת השנתיים, שכבר ראתה לא מעט בשנותיה הקצרצרות. הסימן החיובי הראשון היה שאת הצפייה הראשונה היא שרדה כמעט עד הסוף. האינדיקציה החיובית השניה היתה העובדה שלמלחרת היא הגיעה אליי עם הקופסה בידה ודרשה לראות דווקא אותה, פעם שניה ושלישית. השיא היה כשבשבת היא ניסתה לצפות בה פעמיים ביום. שמתי לב שכמה מהשירים היא כבר הכירה ופיזמה אותם לעצמה בשקט ("ברוגז-שולם", "שעון תיק-תק"). כשהגיע הביצוע ל"טינטן" מצאתי את עצמי מצטרף לפזמון מהמטבח (היא היתה מאוד מופתעת). אפילו סבא שבא לבקר הרים גבה כששמע שהנכדה צופה ב-DVD עם שירי ילן שטקליס וגם הוא הצטרף חרישית לפזמון של "רוח-רוח" - שלושה דורות מרוצים – אי אפשר לדרוש יותר.

הביקורת היחידה שלי היא לגבי העיבודים שאמנם נשארו די נאמנים למקור, אבל נשמעו קצת יותר מדי "הכל עובר חביבי" לטעמי. היה אפשר לצאת טיפה מהבוסה נובה השחוקה למשהו קצת יותר מגניב (ולא, לא התכוונתי לעיבוד ראפ). גם הפרסומת לחלק ב' בתוך הסרט עצמו קצת ביאסה אותי (מספיק הפרסומות לפני ואחרי לטעמי).

לסיכום, שירים ותיקים עדיין עובדים.