המגדלור

כמו כל צפייה טובה, כל ביקורת פלצנית ראשיתה בשיעמום. השיעמום, שממנו בורחים אל עוד ערב של צפייה ב-די.וי.די חדש, ממלא אתכם בעצבים כאשר רבע השעה הראשונה של הצפייה משאירה אתכם להתפעל מהצילום ומהנוף המצולם. אבל, תחושת השיעמום-בריבוע הזו מאלצת (בהנחה שלא פרשתם מייד בכעס לבר הקרוב) להתמודד עם התאום הסיאמי של מה שאתם מבקשים לברוח ממנו; אתם נאלצים לדמיין. מה שבטוח הוא, אתם כבר לא משועממים.

"המגדלור", סרטו של פיליפ ליורה (“מבולבל בשדה התעופה", “Mademoiselle”) יגרום לכם לדמיין לא מעט. מדובר בעוד פנינה צרפתית עשויה היטב, רווית מאבקי כוח, אמירות פוליטיות נוקבות, שחקנים שאיכות המשחק שלהם לא נופלת מיופיים (במיוחד סנדרין בונר וגרגורי דרנז’ר, שהסאונד המלווה את סצנת הסקס הלוהטת ביניהם גרם לשותפה שלי להאמין שהתחלתי לבלות את לילותיי בצפייה בפורנו קשה) וסמל ברור אחד המקשר בין כל אלה: מגדלור עצום שנשאר זקוף על אף הסערות הרבות המצליפות בו.

הסרט מתאר את החיים על אי קטן ומרהיב בברטן שבצרפת המזדעזעים יום אחד עם הגיעו של אנטואן (גרגורי דרנז’ר, "נסיעה טובה"). אי זה מאוכלס על ידי חברה גברית מסורתית המציעה אפס אפשרויות לנשים החיות בה. מי שמייצגת נשים אלו היא מאבה, הלא היא סנדרין בונר האלוהית ("זרים אינטימיים"), שנידונה לחיי נישואין מייאשים עם איבון (פיליפ טורטו, "הכל מתחיל היום"), שומר המגדלור. אנטואן הוא זר הנשלח על ידי הממשלה לסייע במשרת שומר המגדלור, ומשתכן בבית הזוג הלא ממש מאושר. בתוך כך מתגלה עברו כחייל בצבא הכיבוש הצרפתי באלג’יר, ובמקביל מתפתח מסעו לכיבוש ליבה של מאבה. מאבה, שהתשוקה היא הדרך היחידה הפתוחה בפניה למרוד בחברה בה היא חיה, נענית לבסוף לחיזוריו – והחברה לא מפספסת הזדמנות להזכיר לה עובדה זו. למרות זאת, ואולי בשל כך, מתפתחת בין אנטואן ואיבון ידידות של ממש העומדת למבחן על סיפו של המוות.

כדי להעריך יותר את דמותו של איבון יש להאזין ולצפות בשחקן המגלם אותו, וזאת ניתן לעשות בצפייה בת עשרים דקות ב- "מאחורי הקלעים" של הסרט. שם פורסים לפנינו ליורה ושחקניו את דעתם וחוויותיהם אודות עשיית הסרט, אולם בנוכחותו המהפנטת בולט מעל כולם פיליפ טורטו, שחקן תיאטרון במקורו, שאף זוכה לשבחים מליורה.

הצפייה בסרט בהחלט מומלצת הן עבור חובבי הקולנוע הצרפתי, הן עבור סטודנטים עייפים המבקשים להתאמן ביישום תיאוריות שונות ומשונות, והן עבור אלו המתעמתים עם סלידתם מהז’אנר. לאלו האחרונים אומר רק זאת: את התנאי הראשון לצפייה טובה אני יודע שאתם ממלאים. השאלה היא: כמה דמיון יש לכם?