כרטיס מועדון סטארבייס 972

פעם אחת לפני שנים רבות, כך על פי הסרט הרוסי "משמרת לילה", פרצה מלחמה עקובה מדם אצל ה"אחרים", שהתחלקו לכוחות של "אור" ו"חושך". המלחמה הובילה להסכם סטטוס קוו ובו הנהגת אנשי האור מאשרת את פעולותיהם של אנשי החושך. כך למשל ערפד רעב צריך לקבל אישור כדי להיזון, מכשפה צריכה לקבל אישור לכשף וכן הלאה.

מעשיות מעולם הנסתר (מה שמכונה בלועזית ה-occult) תמיד היו משל ואמצעי שאפשר לעסוק בנושאים שלא היה מקובל לדבר עליהם בצורה ישירה. לדוגמא העיסוק בחריגות מינית היה אולי מוקצה ואסור בהוליווד, אך פרנס שלל מעשיות ערפדים קולנועיות, כמו למשל "בתו של דרקולה" מ-1936. הרעיון לנמשל פוליטי תוך שימוש בעולם הנסתר הוא מלבב וחדש, אבל הסרט לא מתעסק בזה באמת לעומק. המידע נמסר בצורה ברורה אך אינפורמטיבית בלבד. הסרט, או לצורך העניין התסריט, בוחר להתמקד דווקא בדרמטי ובצפוי. ובמקום להרחיב בסוגיה הזאת, הוא מעדיף להתמקד במעשיות על מפירי החוק, להלן - הערפד שלא ביקש רשות.

התסריט יותר ממרמז על שימוש מניפולטיבי בהסכם שמוזכר מצד אנשי ה"אור" - המוצג כעולם החוק והסדר. גם אם לא מדובר בחומר נפץ רעיוני, הוא עדיין אקטואלי מאוד. אפשר לאמר שהסרט בעצם מרקד על שתי חתונות. האחת ברורה, והיא מלחמת הטובים ברעים, שבה כמה מהאחרים של בני ה"אור" מנסים להגן על נשמתו של ילד מאימת כוחות ה"חושך". השניה, שהיא גם המעניינת יותר, רומזת שכוחות ה"אור" מעונינים בעצם להקריב את הילד למען כל מיני מטרות שאינן מוסברות. האכזבה היא שביומרה לרצות את הקהל המערבי, "משמרת לילה" מוותר על כמה אופציות מקוריות, ואפילו חתרניות.

כמו בטרילוגית הפריקוול של "מלחמת הכוכבים", גם כאן מסופר על הולדת אנטי קרייסט. זהו גם החלק המעניין ביותר בסרט, כיוון שהבמאי מרשה לעצמו דברים שלא היו נראים בקולנוע האמריקאי. כמו למשל לידתו הרוחנית של איגור, המתרחשת בבריכה באחת הסצינות היחידות המוארות באור יום בסרט, בדימוי זוועה/אירוטי שמקפיא את דם הצופה.

אלא שלהבדיל מ"מלחמת הכוכבים", שגם היא מבוססת על מלחמת בני אור בבני חושך, ה"אחרות" כאן אינה מצביעה דווקא על שונות. אנאקין סקייווקר, גיבור "מלחמת הכוכבים", הוא אחר כי בדם שלו יש ספירה גבוהה יותר חלקיקי מידי-קלוריאנס. הוא אינו יצור אנושי לגמרי. "משמרת לילה" דווקא מבטיח יותר בעניין זה, מכיוון שגיבוריו היו אנשים רגילים עד שטראומה מסויית הפכה אותם ל"אחרים". כך שכמעט כל אחד להיות בעצם "אחר". במלחמת הכוכבים, נדרשו ששה סרטים כדי לצפות במעבר הגיבור לצד השני. החלטתם של יוצרי "משמרת לילה" לעסוק במעבר הזה כבר בפתיחה, היא ראויה ואמיצה למדי.

עולם ה"חוק" שהסרט מציג מקרטע, חבול ולא חושני בעליל. בסרטים מסוג זה העולם ה"אפל" הוא תמיד מסוגנן ואופנתי יותר ומציע אלטרנטיבה מינית ומשוחררת, אולם "משמרת לילה" נצמד לתיאור של מוסקבה כעיר כעורה ועלובה, בהחלט לא העיר האקזוטית, התרבותית או בעלת הפוטנציאל לאיזו מסיבה טובה שראינו בסצינת הסיום של סרט הערפדים "בלייד". מדובר במפגן מרשים ומהוקצע אמנם, אך כזה שלא מחדש דבר.