אהוב אותי

בעידן עתיר הזדמנויות מיניות אין קץ המשמעות של המשוואה הכוללת סקס ואהבה נידונה שוב ושוב בפורומים שונים, החל משיחות בין מתבגרות וכלה במפגשים של אימפוטנטים אנונימיים. הדבקת התווית "רציני" או "סטוציונר" היא הכרח בכל מפגש עם בחור חדש, גם אם הוא מסתכם בהחלפת מבטים ארעית במכולת.

סרטו של קלמנט וירגו, "אהוב אותי", נותן גם לביישנים שביננו הזדמנות להשתתף באמצעות צפייה פאסיבית בדיון מעמיק בנושא. סיפור האהבה הארוטי, שנחסך מבתי הקולנוע והופץ ישירות לדי.וי.די, מעמיד במרכזו את היחסים בין ליילה (לורן לי סמית') לדייויד (אריק בלפור). ליילה הסטוציונרית היא נערת מועדונים יצרית ונטולת מעצורים פיזיים שנתקלת בדייויד, מעין מקבילה גברית שלה. הם מבלים יחד לילה לאור יום שרק לאחריו הם מתוודעים זו אל שמה של זה, וליילה מתחילה להרגיש חיבה עמוקה שטרם חשה בה, בלי להתכוון בכלל. הם ממשיכים ומקיימים מפגשים לוהטים, וההתאהבות ההדדית בלתי נמנעת. ליילה לא יודעת להתמודד עם האהבה ונסוגה. יחד הם חווים את הקשיים במעבר החדש לשניהם מסקס נטול רגש לאהבה, אותם מיטיבה ליילה לבטא בשאלת התם "איך שוכבים עם מישהו שמאוהבים בו?".

הייחוד של הסרט הוא בסוויץ' שנעשה עם ליהוקה של בחורה לתפקיד שבאופן אוטומטי נחשב גברי, בחורה שיודעת להתמודד עם מין אך לא עם אהבה. העובדה שהסרט מבוסס על מקור ספרותי, נובלה מאת תמרה פיית' ברגר, ניכרת בשימוש בקולה של ליילה כמספרת לאורך הסרט וגם בעובדה שיש הרבה פסיכולוגיזם זול – הורים מתגרשים שאף פעם לא אהבו, אב גוסס עם גוף קמל - שנדחף בין סצינת סקס אחת לשנייה, כי חיבוטי נפש לא תמיד מצטלמים כל כך טוב.

הסרט כמעט נטול דיאלוגים, ומורכב רובו ככולו מסצינות אירוטיות. הנסיון להראות עולם פנימי על המסך, לדון בעירום נפשי מול עירום פיזי, לא מחזיק לטעמי, סרט באורך מלא והמין בא לכפר על דלות הנרטיב. כשלעצמן סצינות הסקס עשויות היטב והכימיה המשכנעת בין שני השחקנים המצודדים והמצויינים קורנת מהמסך, אך לרוב הן לא משרתות קו עלילתי כלשהו, וגם כשאין צורך (ואני מניחה שיש כאלה שיחלקו עליי בעניין הזה) הדמויות מסתובבות בעירום.

אלמנט ההצצה הרפלקטיבי מאד בולט בסרט, ויש בו סצינות רבות בהן דמויות משקיפות על דמויות אחרות באקטים ארוטיים. נראה שהיוצר, שהתכוון לדון בנושאים רגשיים עמוקים, מספק בעיקר את יצר ההצצה של הצופים, גם אם באופן מעודן מזה של סרט למבוגרים בלבד.

מן הידועות היא שסקס מוכר, אך השאלה היא איפה עובר הגבול בין אמנות למסחריות. אפשר היה בנקל להסתדר גם עם פחות עירום שלוקח את הסרט למקומות פרובוקטיביים כדי להתחמק מלעסוק בעומק הנושאים אותם בחר להעלות, סימפטום שמאפיין את ליילה ששוכבת ובורחת במקום לתקשר. אבל גם היא לומדת לדבר באיזשהו שלב, לבמאי לעומת זאת צפוייה עוד כברת דרך.